דימוי הזחל והפרפר - על הפוטנציאל להתעורר

מאמרון מאת פמה תופדהן יולי 23

זחל אחד עלה במעלה עץ הדובדבנים. על הגזע הוא פגש זחל אחר שיורד מטה. "אין לך מה לחפש על העץ, אין פירות!" אמר הזחל היורד. "כאשר אני אגיע כבר יהיו" השיב חברו והמשיך לעלות. כאשר אנחנו קדים אחד לשני בהצמדת ידיים אחת לשנייה אנחנו בעצם מכירים בטבעו הער של האחר. טבעו הכוונה לפוטנציאל שלו. הפוטנציאל להיות בודהא. ער. כמו שאני אוחז גלעין אבוקדו אחרי שאת בשרו השומני זללתי עם לימון כבוש ביתי (סתם בשביל להדליק לכם את בלוטות הרוק) אני יודע שבגלעין הזה יש פוטנציאל להיות עץ אבוקדו. זה לא אומר שהוא יהפוך לכך. לרוב אנחנו זורקים אותו לפח. לפעמים כי אנחנו לא מבינים את הפוטנציאל שלו. לפעמים כי אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הפוטנציאל הזה. ויש את אלו ששמים אותו בצנצנת עם מים ארבעה קיסמים, בין שמים למים, והחבר שלנו קם לתחייה כעבור מספר ימים. מתחיל לצמח שורשים ועלים. בעצם התפקיד של המורה לתקוע בנו קיסמים כדי שנתחיל לממש את הפוטנציאל שלנו. גם אם לפעמים זה לא נעים. לפעמים המורה צריך לנער קצת את האגו שלנו כדי שיצאו השורשים והעלים. ויש אגו ברוך השם (הבודהיסטים קוראים לזה הוקרת עצמי/התרכזות בעצמי). כמה שיש יותר אגו ככה פחות רואים את הפוטנציאל האמיתי. רואים רק את ההנאות של הרגע ועסוקים במרדפים אחרי נוחות ובריחה מאי נוחות, בזה שאנו רוצים שיהללו אותנו ופוחדים שיבקרו אותנו, רודפים אחרי מילות תודה והכרה ופוחדים שיגידו עלינו משהו לא נכון או יאשימו אותנו במה שלא עשינו, רודפים אחרי כסף ושפע ופוחדים מהפשטות. הזחל לא יודע שיש לו את הפוטנציאל להיות פרפר. אבל זה בתוכו. יום אחד הוא ייבנה לעצמו פקעת, כי ככה משהו מבפנים יגיד לו לעשות את זה. וכעבור זמן מה הוא ייצא החוצה כפרפר. הזחל לא יודע שיש לו את הפוטנציאל לעוף. אבל זה היה שם כל הזמן. גם לנו יש את הפוטנציאל להתעורר. זה שם כל הזמן. להתעורר זה להבין את המציאות בצורה הישירה שלה. האמיתית. לראות שהכל קשור להכל, הכל תלוי בהכל, אנחנו בעצם רשת אחת גדולה, הכל בתנועה כל הזמן ואין דבר קבוע, שהחושים שלנו הם נטולי קשר לאושר שלנו וכל הפלת אחריות כזאת על החושים מובילה לאומללות, שהרגשות השליליים שלנו נובעים מתפיסה מעוותת של המציאות ורק פוגעים בנו, והחופש שלנו מהסבל תלוי בוויתור שלנו על אותם רגשות שליליים (שנובעים מתפיסת מציאות לא נכונה). הבעיה היא שלא לכולם יש את הדחף הפנימי להתחיל לבנות את הפקעת. ופה אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. לקוד קידה כנה, לחייך, להגיד בעיניים, אני רואה את הטבע הער שלך. אני יודע שאת או אתה יכולים לעוף. ולפעמים מורה טוב ומורה לחיים לא צריך לדעת הרבה חומר, לצטט את המורה הזה או ההוא, להגות דברים בשפה שנוצרה אלפי קילומטר מביתו, או לדעת לשבת שעות בלי לזוז. לפעמים כל מה שהוא צריך לדעת לעשות זה להסתכל בעיניים, עמוק, ובלי מילים, לומר, אני יודע שאתה שם, פרפר יפה כנפיים, עכשיו אני רוצה שגם אתה תדע. שיהיה בוקר נפלא פמה תופדהן לימון כבוש ביתי המתכון: חמישה לימונים שטופים הייטב ועדיף מעץ בגינה של חברים ולא קנוי. לחתוך לקוביות קטנות. כולל הקליפה. לקחת צנצנת חמוצים רגילה (אלו הזכוכית שיש בהן זיתים לרוב) לנקות אותה הייטב. לשים את שכבה של לימון חתוך בעובי של 2 ס"מ ולפזר חצי כפי מלח גס למעלה. לשים עוד שכבה ולפזר שוב מלח. ככה עד 3 ס"מ מהסוף. למלא במיץ לימון עד הקצה של הלימונים החתוכים. על כל הטוב הזה לשפוך שכבה של 2 ס"מ שמן זית איכותי כדי שיאטום את הלימון הכבוש למטה. לשים על השיש שלושה ימים ואז להכניס למקרר. אפשר לתבל בפפריקה/פפריקה חריפה