דימוי הטווס ועץ האגרווד

יש עץ נדיר בהודו בשם אגרווד. כאשר העץ הזה נתקף על ידי עובש מסויים, העץ מפריש שרף כהה וריחני מאד. לפני כן העץ לא מדיף ריחות מיוחדים. רק כאשר הוא עומד בסכנה.

אומרים שטווסים אוכלים צמחים רעילים והם יודעים להפוך ולהתמיר את הרעל בתוכם, כך שהוא יחזק את צבע נוצותיהם.

בטקסט הלו ג'ונג, "גלגל הנשק החד", העוסק בקארמה שלנו, הטקסט מתחיל בשאיפה שנהיה כמו הטווס. שנוכל להתמיר את הרגשות השליליים שלנו. במקום שהמפגש עם רגשות שליליים יהפוך להיות מסע של פגיעה והרס מערכות יחסים, מי ייתן והרעל יעבור שינוי בתוכנו ויחזק את היופי הפנימי שלנו. הרעל הוא התפיסות השגויות של המציאות אשר מבשילות להיות חוויות מנטליות-רגשיות קשות עקב הצמדות ואיבה.

העין, שיושבת על כל נוצת טווס, צופה לעבר האחרים. רואה אותם. את סבלם. את כאבם. ומפגינה כלפיהם יופי ואצילות.

כאשר עושים התמרה לרגשות השליליים, החמלה שלנו גדלה. ראיית האחר. הרצון להטיב איתו. הרצון שלא יסבול.

היכולת להתמיר רגשות שליליים כרוכה בנחישות, אומץ ושחרור מהרגלים הרסניים (כמו להתמכר לטינה ונקמנות).

זה לא פשוט בכלל.

אבל כדאי לזכור את התוצאה בסוף.

תודעה ערה מלאת חמלה ואהבה.

אותה תודעה שתשחרר אותנו מהסבל האנושי.

כאשר נדע להתמיר את הפחדים, האיבה, הקנאה, נוכל הדיף ניחוח של שלווה, סבלנות, יציבות, אמינות, חוכמה, חמלה ואהבה.

ניחוח נדיר. ניחוח שלצידו ירצו אנשים למצוא נחמה ומזור.

כל זאת כאשר נזכור שהדברים שבאים לפגוע בנו,

גם יכולים לגרום לנו לזהור.

התמרת התודעה מגיעה כאשר אנו זוכרים שכולנו מחוברים אלו לאלו (ולכן כל פעולה שלנו בגוף-דיבור-תודעה היא משמעותית ביותר!) ,

כאשר אנו יודעים שיש לנו אחריות לכל דבר שקורה (גם אם כביכול הוא נראה לא קשור אלינו),

כשאנו מבינים שאנשים פוגעים באחרים מתוך בורות, חוסר בגרות ועיוורון ולא מתוך רוע אינהרנטי,

כשאנו מכירי תודה שאנו יכולים לעבוד על התודעה תודות לקרמה מבורכת וחיי אדם יקרי ערך,

כשאנו מפסיקים להתחרות ולהוכיח עמדתנו ומתחילים להקשיב וללמוד את האחר,

כשאנו משחררים את תודעת ה-"אני יודע!" ושוהים בתודעת ה-"לא יודע",

כשאנו רואים את הקושי כהזדמנות לגדילה,

ואת המכשולים בחיינו כחדר כושר לשלושת האוצרות שלנו, פשטות, סבלנות, חמלה (פס"ח).

חג שמח

מאחל לכם למצוא את האפיקומן ושיקנו לכם אופניים.

פמה תופדהן