להיזהר מסוסים בועטים

 

קשר מי שקשר סוס מחוץ לחנות ברחוב צר. כל אימת שעבר שם מישהו, היה הסוס בועט בו.
התקבצו אנשי העיירה וטיכסו עיצה כיצד יוכלו לעבור ליד הסוס המסוכן. פתאום צעק מישהו, “הנה החכם הזקן מתקרב! הוא יידע מה לעשות!”.
הקהל התבונן בתשומת לב כיצד הגיע החכם אל פינת הרחוב, ראה את הסוס, פנה והלך ברחוב אחר.
(סיפור סיני עתיק)

לנסות להיאבק עם הסוס זה דרכו של האיש שדרכו נוקשה ובלתי פשרנית, הבחירה ללכת לרחוב אחר הינה בחירתו של האיש הגמיש והסתגלתן כמו מים.

המים הינם סמל לעוצמה בטאואיזם. המים הינם 70% מכדור הארץ וכן 70% מהאדם.
למים יש תכונה של התמסרות, של קבלת צורה כפי הנכפה עליהם, של שאיפה לשפלות (הגעה למקום הנמוך ביותר כפי האפשר).
החומר הגמיש והעדין ביותר בטבע הינו זה שכל אוחזי החיים תלויים בו, החומר בו נחצבים הרים וגאיות.

המים מסמלים את החוזק ואת העוצמה שמסתתרת מאחורי הויתור והגמישות.

 

אין דבר בעולם

שהינו מתאים את עצמו

ורך כמו המים.

אבל עדיין,כדי לפרק

את הקשה והלא גמיש

 

אין דבר טוב יותר ממים.

 

 

 

הרך גובר על הקשה;

העדין גובר על הנוקשה;
כולם יודעים שזאת אמת,
אך מעטים האנשים יפעלו בדרך זאת.

(טאו טה צ’ינג, פרק 78)

 

אנו רגילים בארצנו לאסרטיביות יתר. לא פעם אני פוגש אנשים אשר ממש “מתעללים” באנשי שירות (פקידי בנק, מלצרים, מוכרים בחנויות ועוד)
במטרה להדגיש את היכולת שלהם לעמוד על שלהם ולא לצאת “פרייארים”. לשמור על תדמית קשיחה. לפי הטאואיזם ככל שאתה יותר קשה ולא גמיש
(פיזית, רגשית, נפשית) כך אתה יותר מקרב את עצמך למוות. במילים אחרות אנשים קשים ייטו לסבול מבעיות של לחץ דם, מיגרנות, בעיות עיניים,
שרירים נוטים להתקשח, סוכרת ועוד.

כאשר אנו נתקלים בבעיה עלינו לזכור שתמיד עומדת מולנו האפשרות (המומלצת) להיות גמישים, משתנים, וותרנים.
כמו אותו זקן חכם שבחר לא להתעמת עם אותו סוס אלא לבחור רחוב אחר.” החכם איננו נכנס למלכודות שאותם הפיקח יצלח.”

הפתרון המומלץ ביותר הינו לא ליצור בעיות, לא להיכנס לעימותים, לשמור על ענווה, פשטות וחמלה.
במזרח רואים בגאווה ויהירות כמכשול המביא על חייו אוממלות, חוסר סיפוק וצרות רבות.

צדפה אחת פתחה את קשוותיה, כדי להתחמם בשמש והנה ניקר בה חרטומן במקורו. הצדפה נסתגרה מעל מקור החרטומן ואחזה בו אחוז היטב.
“אם לא ירד גשם היום או מחר”, סח החרטומן, “תהיה מוטלת בזה צדפה מתה”.
“אם לא תוכל לשחרר מקורך היום או מחר”, השיבה הצדפה, “יהיה מוטל כאן חרטומך מת”.
כיוון שזה לא ויתר וזו לא ויתרה – נלכדו שניהם בידי דייג שנזדמן למקום.
(סיפור סיני עתיק)