ביקורת גבולות

 

צבעים מעוורים את העין.
צלילים מחרישים את האוזן.
טעמים מכהים את הטעם.
מחשבות מחלישות את הדעת.
תשוקות מנוונות את הלב.

הנעלה מביט בעולם
אבל בוטח בראיה הפנימית.
הוא נותן לדברים לבוא וללכת.
ליבו פתוח כשמיים.

(טאו טה צ’ינג, פרק 12)

לפני שנה ישבתי לי במסעדה בבירת הצפון של תאילנד – צ’יאנג מאי.
לפתע נכנס בחור ישראלי צעיר קרא למלצרית באנגלית “מלצרית, פיצה, מהר, מהר”.
הוא הסביר את דבריו שיום כיפור בפתח והוא רוצה לאכול מהר לפני כניסת הצום.
הצגתי בפני העלם שלאכול פיצה לפני צום זה איננו רעיון מוצלח.
הוא התעקש וקרא שוב למלצרית לבוא ולהגיש לו את הפיצה מהר ככל האפשר.
שאלתי את העלם מדוע הוא מגיע נסער שעה לפני הצום ובא לאכול בחופזה?
הוא מביט בי ומחייך חיוך מלא סיפוק.

“עשיתי באנג’י (קפיצה מגובה רב שהרגליים מחוברות לחבל גומי שדואג שהקופץ לא יפגע בקרקע)” הוא מציין. “ארבע פעמים”.
מזגתי לו מעט מיץ מקנקני ובקשתי להבין מדוע עשה כל כך הרבה פעמים.

“על כל שלוש קפיצות, אחת חינם” אמר ולא הוסיף.

בזמן האחרון אנו יכולים להבחין במשיכת גבולות החושים שלנו בכל מה שקשור לפרסומות דרכי בידור או מדיה אחרים.

אבי, חקלאי בן חקלאי, תמיד היה מצטט בפנינו פניני חוכמה וחביבה הייתה עליו האמרה “הבטלה היא אם כל חטאת”.

כאשר אנו לא נמצאים בחיים מלאי יצירה אנו מתחילים לבחון גבולות. חיים מלאי יצירה דורשים גוף רענן ומלא חיים.

לבחון גבולות הכוונה לבדוק עד כמה חריף, שומני, הרבה, מתוק, חמוצים, וכו’, אני יכול לאכול.
הרי אדם שאוכל לא מאוזן מבחינת חמשת הטעמים (חמוץ, מר, מתוק, חריף, מלוח) פוגע ביכולת שלו להרגיש טעמים מסוימים.
אכילת חריף יתר על מידה יכולת לפתח מחלות ובעיות מעיים כגון טחורים, פיסטולות אנליות, ועוד.
אכילת מתוק יתר על המידה מעלה רמות שומנים בגוף וכן יכולה לגרום למחלות של חוסר איזון סוכרים (סוכרת).

לבחון גבולות הכוונה להיות במסיבה שהמוזיקה רועשת ולעמוד ליד הרמקול כדי שהמוסיקה תפעם בכל תא ותא בגוף.
פעולה שכזאת יוצרת נזק בלתי הפיך לאוזניים. נזק מצטבר.

כאשר אנו חשופים ליותר מדי אור או פחות מדי אור (כאשר מנסים לקרוא למשל) אנו פוגעים בראיה שלנו.

כאשר אני מציף את המוח שלי ביותר מדי ידע אני יוצר בלבול שיכול להוביל אותי לתסכול.

כאשר אני ממלא את עצמי בתשוקות (אני רוצה בית, אני רוצה להתחתן, אני רוצה להיות מפורסם, אני רוצה להצליח במבחנים)
אני יוצר מערכת אכזבות שמחספסות את הלב.

כל הדברים שפוגעים בנו אלו דברים שאנו לרוב בחרנו להיות חשופים להם מתוך בחינת גבולות. גבולות היכולת שלנו, גבולות מיצוי החושים שלנו.

פעם כילדים הינו משחקים בפרדסים ומסתפקים במעט המשחקים שהיו לנו שכן הדמיון היה זירת המשחקים האין סופית שלנו.
היום עם אין סוף גירויים נראה שהילדים אינם יודעים שובע.

שימו לכם זקיף שישמור על הגבולות שלכם וכך תוכלו לחיות זמן רב יותר ובבריאות טובה יותר.