תבוא בתנאי שתלך

 

כולנו חתמנו על חוזה בשלב הראשוני-ניצוצי של חיינו. חוזה המכיל שלוש מילים: “תבוא בתנאי שתלך”.

אין אחד מבין כולנו שלא חתם על אותו חוזה. אין אחד מאיתנו שלא זכה בחיים ולא יצטרך להחזירם ביום מן הימים לבורא.

כמה מגוחך שאנו בצורה זאת או אחרת מנסים די להתעלם מן האמת היחידה הקיימת בחיינו. אין דבר אשר הינו ניתן לצפיה מראש.
החיים מלאים בהפתעות (הבת של השוסטרים התגרשה מהעורך דין, הילד לא התקבל לפסטיגל,מס הכנסה לא מאמין שהיאכטה הינה ירושה מהסבתא בדימונה וכו’). אבל, ידידיי, דבר אחד בטוח, זה שאנחנו כאן זה אומר שאנו חיים בזמן שאול. 
אז אם כבר יש משהו בטוח אחד בחיים אז למה לא לקבל אותו בשלמות.

אמר מי שאמר ש “הזמן הינו המורה הטוב ביותר אבל גם האכזר ביותר שכן הוא הורג את תלמידיו.”

לאו טסה כתב על כך:

 

רוקן דעתך מכל מחשבה

תן שלווה לליבך.

הבט במהומת ההתרחשויות

של הנבראים וצפה לחזרתם.

 

כל נברא נפרד ביקום
חוזר למקור המשותף
חזרה למקור הינה שלווה.

 

אם אינך מבין את המקור,
אתה מועד לבלבול ולצער.
כאשר אתה מבין מהיכן אתה בא,
אתה נהפך להיות באופן טבעי, סבלני,
אובייקטיבי, משועשע,
טוב לבב כסבתא ובעל כבוד כמלך.

 

כשתתרכז בנפלאות הטאו,
אתה יכול להתמודד עם כל מה
שהחיים מזרימים לך,
וכאשר המוות מגיע אתה מוכן.

(טאו טה צ’ינג, פרק 16)

 

הידיעה הזאת, שכולנו הולכים למות יום אחד, הינה מפתח לשלווה ולשקט הנפשי.

אנו ניזונים מאגדות ופולקלור מקומי לגבי המשך ההויה שלנו אחרי המוות.
אם זה מערכת של גן עדן או גיהינום או גלגולי נשמות, או ריק ואי התגשמות וכו’.
אומנים רבים תיארו את ה”חיים” בגן עדן ובגיהינום בציורים מגוונים.
בתאילנד במספר מקדשים יש פרוט מדוקדק לחיים בגיהינום על קירות של עשרות מטרים מרובעים.

לפעמים יש ואנשים מתעסקים ברגע שאחרי כל כך הרבה עד שהם שוכחים לראות את גן העדן הפרוש בעיניהם. גן העדן שנקרא החיים.

אלו שמרימים גבה ומציינים את הרב גוניות של החיים ואת אלו אשר חייהם רווים בסבל, מביטים בהוויה בעין צרה.
כאשר אנשים ילמדו לנצל את הטבע בצורה נכונה ובריאה ללא הרס ופגיעה, ללא הרג מיותר, ללא אלימות, הם ייצרו חברה נוחה ונעימה מלאת שפע ואושר.

כמות המסכנות והאומללות תהיה קטנה בהרבה ממה שאנו מכירים עכשיו.

יש אנשים שמודיעים להם שנשאר להם כך וכך חודשים לחיות. מעמד קשה רגשית.
אף אחד לא רוצה להתעמת מול מעמד זה ולפגוש את מלאך המוות במפתן ביתו.
מה עושים בזמן הזה? מה מספיקים ? מה משנים?

פתאום עולה הצורך להגיד לכמה חברים ובני משפחה ששכחנו להגיד להם שאנו אוהבים אותם.
יש רצון לראות ולעשות דברים שלא עשינו. לסכם את החיים לראות האם אנו שלמים עם התוצאה.
האם אני מסופק עם הדברים שעשיתי.

אבל אם היו אומרים לכם שיש לכם עוד שלושים שנה האם הייתם משנים את הדרך שלכם?

אולי כדאי לעשות רשימה קטנה של הדברים שאנו דוחים לעשות לאח”כ ולהתחיל לעשות אותם עכשיו. כך כל עוד שאנו כאן יהיה לנו גן עדן קטן.