התרופה להפסקת הסבל – פרק ד': להתאמץ להיות מודע

 

שלושת הנתיבים האחרונים של הדרך הנאצלת קשורים אל האושר.

מאמץ נכון (איך לשמור שלא יהיו טחורים):

המעלה השישית של הדרך בעלת שמונת הנתיבים הינה מאמץ נכון.

כל הדברים באים כתוצאה ממאמץ. עלינו לנסות, אבל עלינו לנסות בחוכמה, אחרת מאמצנו לא יצור תוצאה.

התלמיד החכם לומד שלרצות דבר ולא להיות מוכן להרוויח אותו (דרך מאמץ) זה חטא גדול; כאשר אנו עוסקים בדברים רוחניים אין אנו יכולים לצפות לדבר אשר איננו מוכנים לשלם עבורו במטבע הנכון.

מאמץ נכון הינו אח לכנות. אם המניע שלך אינו נכון, הדבר אותו אתה זוכה בו לעולם לא ישרת את האמת בה את חושק.

להשיג דבר בכנות יכול להגיע בדרכה של ההתמדה. ההתמדה, אשר בנויה מזמן ואנרגיה, הינה מטבע אשר אפשר לשלם בו כדי להשיג איכויות אישיות במגוון רב של תחומים.

הדרך האמצעית הינה הנתיב של הכנות, בו הלב והדעת יחדיו, נאבקים לבנות את האופי של האדם.

מאמץ נכון זה לעשות את הנכון מכיוון שהוא נכון. זה מניע נכון וכל הדברים טובים או רעים בהתאם למניע שלהם.

יש לזכור שבכל מעשינו עלינו לשמור על הומור קל ולא ליפול לתוך רצינו יתר שכן רצינות יתר פוגעת בגופנו ובנפשנו. דרך זאת שומרת על מאמץ נכון. לא להתאמץ יותר מדי ולא לברוח מן המאמץ.

הזן היפאני ידוע בדרכי הלימוד מלאי ההומור והקריצות שבין המורים לתלמידים.

מודעות נכונה – ללמוד להיות מתחשב:

המעלה השביעית הינה מודעות נכונה התלמיד לומד להיות תמיד מתחשב וקשוב לסביבתו.

תפקיד הדעת הינה להבדיל בין רצונות והצרכים והחכמים הם אלו שיכולים לעשות זאת. (על זה הסבתא אומרת “צריך זה רק פיפי”).

הבודהיזם מגדיר את החכם כמי שקשוב וער לסביבתו. הטיפש לעומתו הינו זה אשר אטום לחוויותיהם ותחושותיהם של האנשים סביבו.

כאשר שליטה מנטלית מושגת ע”י תרגול אדוק של מדיטציה , המחשבות תמיד טובות והחיים הם בלתי מזיקים. כאשר אני חי במודעות בהווה אין לי מחשבות זדוניות של טינה או כעס מכיוון שאני מבטל בתחושת ההווה את העבר שלי.

נימוס, טוב לב, התחשבות בצרכי אחרים, אלו הן המטרות של מודעות נכונה.

זה מפתן לדרך ארוכה ליצור עולם שהוא מקום טוב יותר לחיות בו.

התבוננות נכונה / מדיטציה נכונה – לפגוש את השקט:

המעלה השמינית של הדרך בעלת שמונת הנתיבים הינה התבוננות נכונה.

ההתבוננות נעשית ע”י מדיטציה – מדיטציה הינה התבוננות.

בעולם המערבי מעטים מעזים לשכון במקדש הבדידות, מכיוון שחייהם של רוב האנושות הם כאלו שמחשבותיהם הינן האויבים שלהם ולא ידידיהם. הרוע שהם עשו, הכישלונות שהם כשלו, אגודים כתהלוכת רוחות רפאים בדעתם אם הם שקטים לרגע אחד.

הפחד מהעתיד הינו אובססיבי, הפחדים מהעבר הינם כשיטפון גדול. ולכן הם חיים במהומה משוגעת של שקריות כדי לברוח מהמחשבות אשר מפריעות כאשר הם לבד.

הבודהיסטים מלמדים שעד אשר האינדיבידואל יוכל להתמודד עם חייו ללא פחד, למדוט על מעשיו שלו ובכנות להבחין שהן טובות, הוא לא מוכן לדרך האמצעית.