כמעט חצות. מחר חג שני של פסח. נפגש עם איתי . אבא של גינס. כלבה לברדורית שחורה משחור. שילה כלבתי הלברדורית למחצה אך סנובית במלואה עומדת לצידי.

ועל מה שני גברים מדברים?

על לחם. חלה לשבת.

אז הנה מתכון פשוט פשוט לכל לחם עם השידרוג לחלה.

המצרכים:

קילו קמח

500 גרם מים

100 גרם שמן

20 גרם שמרים

חצי כוס סוכר

כפית מלח

חצי כוס צימוקים

ביצה

קערה גדולה ומגבת

איך הולך הגשפט הזה?

שמים את הקמח בקערה הגדולה.

מערבבים יפה את הסוכר והצימוקים לקמח היבש.

מערבבים את השמרים לתערובת.

מוסיפים מים פושרים לאט ולשים עד שנהייה גוש נאה ודביק כמעה.

מוסיפים את השמן ואת המלח ולשים הייטב (10 דקות לישה זה מכובד מאד).

נותנים לבצק לנוח בקערה ומכסים במגבת. לשים במקום לא קר ולא חם מדי.

כעבור שעתיים. 

זורים קמח על השיש הנקי ושמים את הבצק על הקמח.

לשים ולשים ולשים. מותחים ולשים את הבצק.

עוד חמש דקות לפחות.

ואז…..

עושים צורות מהבצק.

אפשר לעשות צמות (שלוש רצועות שקולעים אותן).

אפשר כדורים גדולים (ככר).

שמים על נייר אפייה בתבנית תנור רגילה.

שמים לתנור שחומם מראש ל 180 מעלות.

כדי שיהיה זיגוג יפה מורחים ביצה עם מברשת סיליקון לפני שמכניסים לתנור.

מי שאוהב קרום קשה מאד ישפריץ מים על הקרום עם שפריצר נקי וחדש (להקצות רק לאפייה!!!) כל עשר דקות.

כעבור 40-50 דקות אמור לצאת לכם לחם משגע.

בתאבון!!!!!!!!!!!!!!

את התירס הגרוס דק שממנו מכינים פולנטה וממליגה אפשר לצרף למתכונים רבים.

בכל מיקרה תצא תוצאה משביעה וצהובה.

למתכון הבא יבואו אקסטרות פשוטות ומענגות.

מה לקנות במכולת בשכונה?

שתי כוסות קמח תירס גרוס (לא קורנפלור).

רבע כוס סוכר

חצי כפית מלח

3 ביצים

אנו, אז איך עושים?

בקערה שמים את שתי כוסות הקמח ומוסיפים מים רותחים ובוחשים.

עד שיש עיסה דייסתית.

מכסים בצלחת לעשר דקות.

מוסיפים את הביצים סוכר ומלח.

מערבבים ושים בתבנית ארוכה.

ישר לתנור.

חום בינוני לארבעים דקות.

את התוצר הצהוב והנפלא הזה אוכלים חם עם יוגורט עיזים והרבה  דבש.

מתכון מנצח לאוהבי כרוביות. אכן תפרחת שמחה וצוהלת.

מטגנים קלות פרחי כרובית  (שלוש כוסות פרחים קצוצים קצוצים) בשמן זית איכותי.

מעבירים לתבנית ומפזרים מעט טימין יבש,  אבקת שום מיובש איכותית מאד, מלח ופלפל. אגוז מוסקט מגורד ימצא את עצמו בבית גם כן.

על הכל שופכים שלוש ביצים גדולות טרופות.

מכניסים לתנור לחום של 180 מעלות עד שהביצים מתקשות ונהיית לנו סוג של פשטדת חביתה או חביתת פשטידה.

לאכול חם וטרי.

הצעת הגשה:

על צלחת גדולה להניח את חלקי הפשטידה. לקשט בשמן זית איכותי, עלי פטרוזילה, ופלפל ירוק חריף טרי פרוס.

ותזכרו:

מי שאוכל לבד….אוכל יותר!!!!

(מתכון של אלון פאר)

היו לנו שלושה כרובים אדומים מיותרים. פרד רצה לבשל אותם. פעם ראשונה שאני מבשל כרוב בצורה כזאת. נקיה, בלי שום תוספות של ירק נוסף. התיבול היה מתקתק ארומטי.

עוגיות בריאות
היה צורך במתוק כמובן לאחר הישיבות הארוכות והחשיבה המאומצת בקורס "מהי תודעה?".
הלכתי לארון החום של המוצרים היבשים וניסיתי להבין מה הולכים לעשות עם כל המוצרים הקיימים.
הנה מה שיצא:
… עוגיות טחינה עם קווקר – מתכון מקורי מיום שישי.
1 קילו שיבולת שועל שבורה
3/4 קילו קמח לבן תופח מאליו
1 קילו טחינה
1 כוס סילן
1/2 כוס סוכר
2 כפות קינמון
לעשות קובבות – עוגיות בגודל של כדור פינג פונג ולהשטיח אותן.
200 מעלות – 20-30 דקות.
בתאבון. יוצאות בערך 80-90 עוגיות.

אני אחד משחקני הטניס הטובים בארץ.

אני משחק טניס בצורה מעולה.

אני יודע שמי שיעמוד לידי בזמן שאני מתאמן על הקיר (יש קיר שעליו המתחילים מתאמנים) יגיד שהתנועות שלי מגושמות, שאני מפספס הרבה כדורים, שהרבה כדורים עפים לכל הכיוונים ובכלל אני נראה כמו מישהו שדבורים מנסות לעקוץ אותו והוא שולח גפיים לכל עבר.

לפני שלושים שנה נס ציונה הייתה מרכז לטניס בולט. בין אושיות הטניס בנס ציונה היו שלומק'ה, מנשק'ה, יאירק'ה (ז"ל), דניק'ה ופש. אני הבן של פש. ככה זה.

על איכויות הטניס הנפלאות  של אבי אי אפשר להתווכח וגם על זה שלא ירשתי שום כישורים ספורטיביים גם אי אפשר להתווכח (אלא אם כן יש תחרות בהכנת חמוצים אוזבקים).

עכשיו תשאלו הכיצד אני משחק טניס מעולה?

אני משחק. המשחק נועד להנאה. אנשים עובדים כדי שיהיה להם זמן איכות בו יוכלו לשחק.

המשחק הינו פעולה חסרת תכלית מלבד לגרום לנו הנאה , שימחה וסיפוק.

אז כאשר אני משחק אני נהנה מאד ולא משנה אם אני אפסיד מול כל דרדק אוחז מטקה.

אז אני משחק מעולה. אני נהנה מאד לרוץ אחרי הכדורים שעפים לכל הכיוונים וגם ללמוד בכל אימון דברים רבים עלי ועל הדרך בה אני מאמן את עצמי.

שמישהו לומד לנגן על גיטרה מאיזה רגע הוא מנגן על הגיטרה ולא רק לומד? (באנגלית אנו נגיד פליי – play  -  משחק)

המורה שלי לטאי צ'י, קיט, אמר שהדרך הטובה ביותר לדעת אם אתה עושה טאי צ'י כמו שצריך זה לבחון את מידת ההנאה שלך.

עכשיו לכמה תובנות מהאימון של היום.

אחת התובנות שיש לי מהאימון היא שאני חמדן. בתחילת התרגול שהייתי עומד ליד הקיר ומכה בכדורים שמחתי אם יכולתי לענות על הכדורים שהיו חוזרים. הייתי עומד בערך שלושה מטרים מהקיר. זה מאד קרוב.

עכשיו אני מנסה לעמוד הרבה יותר רחוק מכך ולהכות מכות חזקות שיפגעו בול בנקודות המצוירות על הקיר שאליהן המתאמן צריך לשאוף לפגוע.

בכל אימון אני מרגיש מסופק אם המכות חזקות יותר ומדויקות יותר.

זאת חמדנות ראויה לשמה. לפתע ההנאה שלי תלויה גם בהצלחה. תודעת הטירון נעלמה לה.

לגבי התובנה השנייה.

היום שני כדורים הלכו לעולם. אחד נתקע ברשת ארבעה מטרים מעל הראש שלי והשני עף לרחוב (השם יקום דמו).

נשארתי עם כדור אחד. ואז הרגשתי תחושה ניפלאה של "זה רק אני ואתה חביבי".

התחושה הזאת של "סוף המשחק" הייתה משחררת ולא מלחיצה. אם הכדור הזה היה אף הוא (עף הוא) מגיע לספירות עלינות היה תם המשחק. הפשטות הזאת בלשחק עם כדור אחד הייתה קסומה.

זה כמו אדם זקן שיודע שמה שנשאר זה מה שנשאר ואין צפי למתי הוא הולך לאבד את הכדור האחרון שלו אז כדאי ליהנות בכל רגע.

תודעת ה "כדור האחרון" באם היא תלווה אותנו נוכל להתרכז בחיים הללו בדברים החשובים באמת.

תחשבו כמה אנשים חשבו שיש להם עוד הרבה שנים לחיות ולא קמו למחר בבוקר?

גם אנחנו יכולים מחר לחזור לאימא אדמה.

כן, גם אם יש לנו תוכניות לשבוע הבא (לפחות).

אז בינתיים נתרכז ביותר לשחק ופחות להיות רציניים.

נתרכז בלאהוב ופחות לכעוס.

בלעזור ופחות לנצל.

אושר גדול

פמה תופדהן.

מצרכים:

6 גבעולי סלרי אמריקאי כולל עלים

1/2 כוס עלי בזיליקום

4 פלפל ירוק חריף

1/2 כפית כמון

1 כפית כוסברה טחונה (זרעים)

1/2 כפית מלח

1 כף לימון

1/4 כוס שמן זית

5 שיני שום

לטחון הכל בבלנדר, ובתיאבון!

אפשר גם להקפיא

מה הקשר בין "HOT"  לבין  לשחוט?                 פמה תופדהן    (אלון מאיר פאר)    13 מרץ 2011 
 
בחודשים האחרונים אנו עדים לפרסומות עוקבות של חברת הכבלים "HOT" שבה מככבת משפחת פשע בראשותו של הבורר (משה איבגי).
איכשהו איבגי נתפס אצלי כאיש תרבות, מהשחקנים הגדולים שהמדינה העמידה. משהו לא מסתדר לי איתו ועם מערכת השיווק החדשה שמציגה אלימות קשה מאד כדרך לשכנע לעשות מסלולים ב-"HOT".
בואו נדבר על הפרסומת האחרונה:
סצנה ראשונה:
מתחילים בזה ששני מקררים (אנשים גדולים וחסונים ולרוב קרחים) סוחבים איזה פושע דרך מטבח מלא בטבחים ועובדי מטבח ולוקחים אותו אל הבורר.
מסר מספר 1: אתם רואים פשיעה?  אל תעשו כלום. תמשיכו כרגיל. זה מה שהטבחים עושים. היו אדישים לכל מה שקורה סביבכם. חטיפת אדם אינה מצדיקה נקיטת פעולה כלשהי. זה טבעי לחלוטין. כמו כוסמת אורגנית מונבטת.
סצנה שניה:
הבורר בעזרתם הנדיבה ומלאת החמלה של המקררים מנסה להוציא אינפורמציה מאותו אומלל שתפסו בסצנה הראשונה ואז הם מגלים שלא שומעים אותם עקב השתקת התוכנית ע"י פלוני בביתו הוא (לא לדאוג הוא לא יישאר אנונימי זמן רב).
מסר מספר 2: אנשי הפשע מגיעים בסוף לכל אחד ואחד עד הבית כמו עיתון יומי בהזמנה.
הסצנה שלישית:
לאחר בירור קצר אצל הבורר עוברים ה-"כוכבים" למשפחה בה אב המשפחה עשה השתקה לטלויזיה (כמובן שכל זה דמיוני והזוי מן הסתם אבל עם זה אין בעיה). סיבת ההשתקה הינה הנכונות שלו שלבתו יהיה שקט כאשר היא לומדת לבגרות בלשון.
"אין לילדה חדר אחר להתבגר בו?" שואל הבורר שמתפרץ לביתו של אותו אב תמים עם שני מקררים ופושע אשר נדבק לאחד מהם מתחת לבית השחי כמו שארית דורדורנט סטיק לבן.
הילדה עונה שהמחשב היחיד שלהם הוא בסלון.
הבורר "ממליץ" על מחשב נוסף דרך עשיית מסלול ב-"HOT" והפושע הצמוד והנלווה מאשרר את זה בזה שאומר שהוא הרים (גנב, גזל, חמס, שדד) מכולה שלמה של מחשבים כאלו.
כל זאת נעשה כאשר הבורר והמקררים באים לאותו אבא מסור באיומים כביכול.
מסר מספר 3:  אין לגיטימציה להיות משפחה ממועטת חדרים.
מסר מספר 4: אין זכות להורים שיהיה רק מחשב אחד בבית.
מסר מספר 5: אין זכות להורים להיות חשופים לפעילות שעושים הילדים על המחשב.
מסר מספר 6: להתבגר ליד ההורים. פחחח. הצחקתם אותי.
מסר מספר 7: לגנוב זה מצחיק/ מגניב/ משעשע / מבדר.
מסר מספר 8: דרך אלימות אפשר להיכנס בין ההורים לילדים ולהשפיע על חינוך הילד ומצב
הסטטוס קוו בבית.
 
לסיכומו של דבר.
אי אפשר להאשים אותי בחוסר חוש הומור. מי שמכיר אותי יגיד שזה הדבר האחרון שחסר לי.
אני יכול להבין את חוש ההומור או הפארודיה שבפרסומת הזאת. באמת שכן.
ופה בא אבל…
האם כל הילדים מבינים את זה?
האם זה לא מכניס אנשים לחרדה?
האם זה לא הופך את עולם הפשע להיות עולם מקובל, סלבריטאי? (כבר שנים מדברים על כך שראשי משפחות הפשע הפכו להיות סוג של ידוענים). 
מדוע אנו מסכימים להכניס את עולם הפשע אל הסלון שלנו גם דרך פרסומות תמימות כביכול לחברת כבלים?
הרי משפחות הפשע עוסקות בהימורים, סחר בנשים, סמים, אונס ורצח.
תשאלו את העובדים הסוציאלים (יש להם הרבה זמן עכשיו) על הגורמים והתוצאות של הפשע ואולי ישכנעו אתכם שאין בזה שום שיק.
בפרסומת הבאה נראה נשים כלואות, מוכות ואנוסות ונטולות טריפל של "HOT"?
אותי פשע לא מגניב, מדליק, מצחיק, וכו'.
סורי.
יצאתי חנון?
כבר לא נשאר מקום על הקיר מרוב כתובות.
 
הכותב הוא מורה למדיטציה במכללה האקדמית בווינגייט, מטפל ברפואה סינית, חובב אוכל אוריינטלי ובודהיסט כושל.
www.pema.co.il
pematopdhen@gmail.com

"ניצחון מוליד טינה,

המובס חי בכאב.

השלווים חיים בשימחה,

וזונחים ניצחון ותבוסה."

(דהארמפאדה  פרק 15 ,  בית 201 – תרגום שי שוורץ)

"וראיתי אני את-כל-עמל ואת כל-כשרון המעשה

כי היא קנאת-איש מרעהו גם-זה הבל ורעות רוח:

הכסיל חבק את-ידיו ואכל את-בשרו:

טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח:

ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש" 

(קהלת פרק ד'  פסוקים ד'-ז')

"האדם הבלתי מנוצח הוא האדם שלא מתחרה." (פ.ת)

"כאשר אתה מסתפק בלהיות עצמך, ולא מתחרה או משווה,

כולם יכבדוך."

(טאו טה צ'ינג – פרק   8 )

"רדוף אחר הכסף והביטחון

ולבך לא ישוחרר לעולם.

דאג לכך שאנשים יאשרו מעשייך,

והייה האסיר שלהם."

(טאו טה צי'נג – פרק 9)

הערך העצמי שלנו נקבע ביחס לאחרים. עובדה. עובדה מצערת.

מידת ההצלחה שלנו תלויה במידת ההצלחה של האחר.

האומנם?

הצגתי שני מושגים שדורשים בחינה אנליטית.

מהוא הערך שלנו? מה היא אותה תחושה פנימית מלווה בידיעה שנקראת ערך?

מהי הצלחה? מי הוא המצליח?  באילו פרמטרים מודדים הצלחה?

בעולם המערבי, חובב האקסל והלפטופים קל מאד לכמת את זה במושגים של כסף ורכוש.

גם בעולם העתיק עשו כך.

רק בלי הלפטופ.

הטקסטים המוצגים מעלה נכתבו מלפני למעלה מ-2000 שנה. קהלת, מיוחס לשלמה המלך (1000 שנה לפני הספירה). הדהארמפאדה מיוחסת לסידהארתא שאקיאמוני – הבודהא (500 שנה לפני הספירה). הטאו טה צ'ינג מיוחס ללאו טסה (500 שנה לפני הספירה).

יש לציין שהסבירות הגדולה היא שבזמנים מאוחרים יותר כתבו את שלושת הטקסטים האלו מאשר בתקופת חייהם של אותם מאסטרים.

כבר אז הקנאה הייתה נושא לתרגול ולאבחנה בתרגול הרוחני.

שלושת הטקסטים עוסקים במוטיבציית הפעולה שלנו. מה מניע אותנו בפעולתנו.

שלמה המלך (כינויו קהלת כי היו מתקהלים לשמוע את חוכמתו) מציין שהמוטיבציה שלנו לפעולה ולהפעלת הכישרון שלנו היא לעורר קנאה בלב האנשים.

מקור העמל הוא הקנאה ולא כורח הקיום. הדבר נמשל לאדם המנסה להיות הרועה של הרוח. אי אפשר לרדוף אחר הרוח הדבר אבוד מראש בדיוק כמו הניסיון שלנו להיות מאושרים דרך זה שאנו נהיה יותר מאושרים ע"י יצירת קנאה בקרב חברינו.

הבודהא משיב שהניצחון מוליד טינה. ז"א, כאשר אנו מתהדרים ברכוש רב יותר מאשר שיש לאחרים אנו יוצרים לנו אויבים ואנשים אשר יש להם רגשות שליליים כלפינו. כל תחרותיות מכל סוג תוליד תחושות לא טובות בקרב המנוצח.

כאשר אני חי את חיי, משלים את צרכיי בלבד אני חיי בשלווה.

יש מי שיגיד שיש בקנאה זאת מן החיוביות שכן היא מובילה לפעולה ולצמיחה. כיצד אני יכול לצמוח אם הדשן שלי רקוב? קינאה היא רגש שלילי כיצד היא יכולה להוליד משהו חיובי? 

זרע עינב יגדל גפן, גלעין אבוקדו יצמיח עץ אבוקדו. קינאה תוליד צער, חוסר בטחון עצמי וכעס.

צמיחה צריכה לבוא ממקור של רגשות חיוביים כמו חמלה, אהבה, נדיבות, סבלנות, חכמה ועוד.

האם אני מוכן לקבל את זה שכל האנשים סביבי יודעים מה טוב בשבילי? האם אני מוכן לתת להם לנהל את חיי?

בין כל האנשים שסביבי תהיה מחלוקת כי כל אחד מהם תופס את המציאות בצורה שונה. כל אחד חושב שעלי לפעול בצורה שונה.

האם יש דרך לרצות את כולם?

זה נשמע כמו מתכון טוב לחיים נויירוטים.

אבל ככה אנו חיים.

הדרך היחידה היא לא לרצות אף אחד.  אני לא יכול ולא צריך לשתף פעולה עם ה-"אני מאמין" של כל הסובבים אותי. זה לא יכול לעבוד לעולם.

לאו טסה אומר שמצב זה הופך אותנו להיות אסירים כאשר החברה שסביבנו היא הסוהרים שלנו. מאחר שלכל אחד יש מפתח שונה לעולם לא נשתחרר מהצער.

כל עוד הפעולה שלנו נובעת מתוך רצון ומוטיבציה "להראות להם", "להוכיח להם" וכו' אני לעולם לא אהיה שליו.

בני האדם, דרך מחלתם העיקרית, בורות וביטוייה הפתלוגיים – אי סיפוק וסבל לעולם לא יוכלו להיות המרפאים של חבריהם.

פיתוח תודעה תחרותית אצל ילדים מובילה לצער רב וכאב. תחושה של:"אני לא טוב מספיק".

אנו עושים לעצמנו "עבודה קלה" כאשר אנו בוחנים את הילדים בציונים יבשים.

אולי במצב שלנו כיום העדיפות הראשונה שלנו צריכה להיות להוציא את הילדים "א-מנצ'" – בני אדם.

אולי לפני ההשכלה נשים את החינוך?

מה עדיף ילד טוב או ילד טוב בגאומטריה?

אני אוהב את הסיפור על המורה לחשבון שבא ללמד ילדים אינדיאנים חשבון וביקשה מארבע מהם לפתור תרגיל על הלוח. הראשון שיענה נכונה יזכה בפרס.

הילדים אמרו לה שהם לא מוכנים לפתור מכיוון שאינם מתחרים זה בזה.

אי אפשר לכמת אדיבות, נדיבות, טוב לב אוהד, קשב, תמיכה, חברות. אבל מי לא רוצה חבר שאלו תכונותיו המבורכות?

הרהרו:

מהי תודעה תחרותית? היכן אנו פוגשים אותה ביומיום?

מתי אני מקנא באחרים?

מתי אני מקנא לאחרים?

האם בני האדם יכולים להיות שווים זה לזה בתכונותיהם?

מה מידת התחרותיות אשר אני פוגש בעבודה שלי?

אילו תכונות אני מעריך אצל אנשים אחרים?

מהי הצלחה?

מי הוא זה שקובע את מידת ההצלחה?

ממה מורכב הביטחון העצמי שלנו?

האם המחשבה שמישהו מקנא בי נעימה לי?

האם אפשרי שנשיג הישגים מרשימים במדע מתוך רצון לעזור למין האנושי ולא מתוך מוטיבציה תחרותית?

 פמה תופדהן   דצמבר 2010

זהו סיפור אמיתי שרץ אצלנו כמור"ק (מורשת קרב) של מנהלי המטבחים והטבחים של ידידי הדהארמה.  התמונות המתעדות את שלבי הארוע המכונן הזה נמצאות אצלי בבית.

חנוכה 2006 .  רטריט בצפון.  מקבלים ארבעים סופגניות ומחזיקים אותן על מדף אי שם רחוק מעיני האנשים כדי שנוכל לחלק אותן בערב עם הנרות. לא הנרות של חנוכה אלא של הגליצרין (לעצירות).

ערב מגיע. רוצים קצת חגיגיות לארוחת הערב ומורידים את הסופגניות. אבוי לנו, הנה הן קשות כמו אבני בליסטראות רומיות .

מה עושים עכשיו עם ארבעים סופגניות?

זורקים?

לא!!!!!

ארבע בנות יושבות עם סכינים ולפקודתי  מוציאות את תוכן הריבה מהסופגניות וחותכות את שארית הסופגניה לקוביות.

הנה שמים את הקוביות  בשמן זית, המון שום כתוש ומלח. תנור חם מאד בעשר דקות הופך את הסופגניות (השם יקום דמן) לקרוטונים פריכים למרק.

 ואף אחד לא ידע זאת כאשר אכלו את מרק הערב. ומי ששמע את השמועה לא האמין.

תנסו את זה בבית עם מרק ירקות רותח.

בתאבון

פמה