מה הקשר בין "HOT"  לבין  לשחוט?                 פמה תופדהן    (אלון מאיר פאר)    13 מרץ 2011 
 
בחודשים האחרונים אנו עדים לפרסומות עוקבות של חברת הכבלים "HOT" שבה מככבת משפחת פשע בראשותו של הבורר (משה איבגי).
איכשהו איבגי נתפס אצלי כאיש תרבות, מהשחקנים הגדולים שהמדינה העמידה. משהו לא מסתדר לי איתו ועם מערכת השיווק החדשה שמציגה אלימות קשה מאד כדרך לשכנע לעשות מסלולים ב-"HOT".
בואו נדבר על הפרסומת האחרונה:
סצנה ראשונה:
מתחילים בזה ששני מקררים (אנשים גדולים וחסונים ולרוב קרחים) סוחבים איזה פושע דרך מטבח מלא בטבחים ועובדי מטבח ולוקחים אותו אל הבורר.
מסר מספר 1: אתם רואים פשיעה?  אל תעשו כלום. תמשיכו כרגיל. זה מה שהטבחים עושים. היו אדישים לכל מה שקורה סביבכם. חטיפת אדם אינה מצדיקה נקיטת פעולה כלשהי. זה טבעי לחלוטין. כמו כוסמת אורגנית מונבטת.
סצנה שניה:
הבורר בעזרתם הנדיבה ומלאת החמלה של המקררים מנסה להוציא אינפורמציה מאותו אומלל שתפסו בסצנה הראשונה ואז הם מגלים שלא שומעים אותם עקב השתקת התוכנית ע"י פלוני בביתו הוא (לא לדאוג הוא לא יישאר אנונימי זמן רב).
מסר מספר 2: אנשי הפשע מגיעים בסוף לכל אחד ואחד עד הבית כמו עיתון יומי בהזמנה.
הסצנה שלישית:
לאחר בירור קצר אצל הבורר עוברים ה-"כוכבים" למשפחה בה אב המשפחה עשה השתקה לטלויזיה (כמובן שכל זה דמיוני והזוי מן הסתם אבל עם זה אין בעיה). סיבת ההשתקה הינה הנכונות שלו שלבתו יהיה שקט כאשר היא לומדת לבגרות בלשון.
"אין לילדה חדר אחר להתבגר בו?" שואל הבורר שמתפרץ לביתו של אותו אב תמים עם שני מקררים ופושע אשר נדבק לאחד מהם מתחת לבית השחי כמו שארית דורדורנט סטיק לבן.
הילדה עונה שהמחשב היחיד שלהם הוא בסלון.
הבורר "ממליץ" על מחשב נוסף דרך עשיית מסלול ב-"HOT" והפושע הצמוד והנלווה מאשרר את זה בזה שאומר שהוא הרים (גנב, גזל, חמס, שדד) מכולה שלמה של מחשבים כאלו.
כל זאת נעשה כאשר הבורר והמקררים באים לאותו אבא מסור באיומים כביכול.
מסר מספר 3:  אין לגיטימציה להיות משפחה ממועטת חדרים.
מסר מספר 4: אין זכות להורים שיהיה רק מחשב אחד בבית.
מסר מספר 5: אין זכות להורים להיות חשופים לפעילות שעושים הילדים על המחשב.
מסר מספר 6: להתבגר ליד ההורים. פחחח. הצחקתם אותי.
מסר מספר 7: לגנוב זה מצחיק/ מגניב/ משעשע / מבדר.
מסר מספר 8: דרך אלימות אפשר להיכנס בין ההורים לילדים ולהשפיע על חינוך הילד ומצב
הסטטוס קוו בבית.
 
לסיכומו של דבר.
אי אפשר להאשים אותי בחוסר חוש הומור. מי שמכיר אותי יגיד שזה הדבר האחרון שחסר לי.
אני יכול להבין את חוש ההומור או הפארודיה שבפרסומת הזאת. באמת שכן.
ופה בא אבל…
האם כל הילדים מבינים את זה?
האם זה לא מכניס אנשים לחרדה?
האם זה לא הופך את עולם הפשע להיות עולם מקובל, סלבריטאי? (כבר שנים מדברים על כך שראשי משפחות הפשע הפכו להיות סוג של ידוענים). 
מדוע אנו מסכימים להכניס את עולם הפשע אל הסלון שלנו גם דרך פרסומות תמימות כביכול לחברת כבלים?
הרי משפחות הפשע עוסקות בהימורים, סחר בנשים, סמים, אונס ורצח.
תשאלו את העובדים הסוציאלים (יש להם הרבה זמן עכשיו) על הגורמים והתוצאות של הפשע ואולי ישכנעו אתכם שאין בזה שום שיק.
בפרסומת הבאה נראה נשים כלואות, מוכות ואנוסות ונטולות טריפל של "HOT"?
אותי פשע לא מגניב, מדליק, מצחיק, וכו'.
סורי.
יצאתי חנון?
כבר לא נשאר מקום על הקיר מרוב כתובות.
 
הכותב הוא מורה למדיטציה במכללה האקדמית בווינגייט, מטפל ברפואה סינית, חובב אוכל אוריינטלי ובודהיסט כושל.
www.pema.co.il
pematopdhen@gmail.com

צ'יאנג מאי. צפון תאילנד. אחת הערים הגדולות ומלאות התיירים במדינה.

בארים רבים מציפים את העיר, הנמלטים מהחום והלחות זוכים למאווררים תלויים מהקירות, בירה סינגהה, ליון  או צ'אנג קרות ובמקרה הטוב גם מגבת טבולה במי קרח.

משחקי ביליארד אינסופיים עם תיירים מכל העולם.

מוזיקת פופ מודרנית מתנגנת ברקע בקולי קולות ומשתלבת במוסיקה מהבאר השכן מימין והבאר השכן משמאל. מלצריות מעודדות את השחקנים ומוכנות להתחרות במידה ואין אדם המחכה כרגע לשחק נגדך.

מדי כמה דקות נכנסים לבאר ילדים קטנים המחזיקים ורדים או שרשרת פרחים וניגשים אל יושבי הבאר ומסמנים עם ידם על פיהם. הם רומזים לך שהם רעבים. הם מרימים את הפרחים גבוה ואומרים "פליז מיסטר" בקול חלש שקורע את הלב מהמקום.

יש כאלו אשר מושכים בחולצתך וגורמים לך מבוכה שאין להתחמק ממנה שמה שמפריד בינך לבין הפרחים (וילד שיהיה אולי פחות רעב) הם 10 בהאט (1.2 ₪).

חבר מקומי, איש עסקים תאילנדי, אמר לי שאין טעם לקנות את הפרחים מהילדים הללו שכן אותם ילדים קטנטנים עובדים בשביל המאפיה המקומית. הכסף לפרחים הולך לאיזה עבריין ולא לילדים. הם לא יהיו שבעים מהכסף הזה.

בנוסף לכך נודע לי שאותם ילדים הם לפעמים קרובות ילדים חטופים , אשר נחטפים למטרת העבודה במקומות הללו בשעות שהם כבר מזמן היו צריכים לישון. (זאת מכת מדינה אמר לי אותו חבר תאילנדי ואתם בטח שואלים את עצמכם מדוע לא מסתובבים שם אנשי חוק ורווחה…).

הלכתי כואב לחנות ה-"סוון אלוון" מעבר לרחוב  (7-11 – רשת חנויות נוחות תאילנדית) ומלאתי את כיסי בחטיפים דמויי אגוזי. כל ילד אשר ביקש ממני לקנות פרחים היה מקבל ממני וופל מצופה.

הייתם צריכים לראות את הפנים שלהם.

חלק מהילדים היו אוכלים את הממתק לאט לאט כאילו לא רוצים שיגמר לעולם. חלק מהם הסתיר את הממתק בבגדים, שומרים אותו אולי למישהו אחר, אולי לאח אחר.

בפעם הבאה בתאילנד, זכרו, מלאו את הכיסים בארבעה-חמישה וופלים איכותיים ותנו לכל ילד שמסמן לכם שהוא רעב ורוצה שתקנו ממנו פרחים (זה בסדר, זה לא הודו, הם לא רבים כל כך).

ככה אנו לא אדישים וגם לא משתפים פעולה (אפילו ההפך) עם המאפיה המקומית.

שיהיה רק טוב.

הלוואי והיה לי הכח להתמיד בהליכות האלו.

אני מעריץ את כל הצועדים אשר אין מזג אויר אשר יעקב אותם מיציאתם היומית להליכה.

עכשיו אני קצת מתמיד. זה נותן סיפוק.

באוזניות אני שם הרצאות פילוסופיות ( אלן וואטס/הנזירה טזנין פאלמו/הניזרה רובינה קרטין( וזה עושה את ההליכה יותר מעניינת.

הנה כמה הבחנות מקומיות:

יש נהגי ג'יפים שמנסים לדרוס אותך.  אל תתנגד! אולי זאת הקארמה שלך.

צואת כלבים באה ללמד אותך שלכולנו יש טבע בודהא. גם לבעלי הכלבים.

חייל שלוח (חולצה בחוץ ובלי גומיות , כמובן + עגיל) שזורק בדל סיגריה בוער בהפגנתיות לעבר רכב חונה מסמל את המנחות והנדיבות שאנו צריכים להביע לאימא אדמה.

נהגים שאתה רואה אותם מדברים בסלולרי (כתף אל אוזן) וכותבים ביומן (שתי ידיים כמובן)  בזמן נהיגה מסמלים את היכולת האין סופית של התודעה האנושית. זה מחזק את המוטיבציה לדעת שאפשר לנצל יותר מ 5% מהיכולת השכלית.

אה, כן, גם מסמל את זה שהחיים ארעיים.

ברזיות נועדו להיסתם במקלות עץ קטנים. אחרת איך השפריץ יגיע עד אליך?

כמה שהמכונית של הערס עושה יותר רעש מבפנים (באסים) ומבחוץ (אגזוז מיוחד שעושה רעש של פורמולה 1 לפייסטה שלו) ככה יש לו מבט של איש חשוב יותר.

זה מסמל את הנדיבות של האצולה כלפי הצמיתים חובבי הציפורים וציקדות.

היום קשישים באים 1+1. מה היינו עושים בלי הפיליפינים? זה כמו פלפונים. זה בא מאותו שורש. מישהו יכול לראות את ישראל בלעדיהם? אלו ואלו?

דשא מלאכותי לא ממש נראה כמו דשא.

חמישים מטרים אחרונים לפני הבית הם באמת הקשים ביותר. לא משנה איזה אורך הליכה עשית היום.

יש קשישים (אלו בלי הפיליפינים) שנראה שהם יקברו את כולנו.

הירקות המוזלים של הירקן יותר קרובים להיות קומפוסט מאשר ירקות.

יש עדיין מכולות!!!!???? איך אפשר להתפרנס מקוטג', לחם, חלב, ממתקים, וחלפנות?

כולם דוחפים ידיים לחמוצים במכולת. ארבעים שנה יש לחמוצים אותו טעם. רק הבקטריות מהידיים משתנות.

אתם מוזמנים להוסיף …..

הרבה אהבה

פמה

המבקרים בבנקוק לרוב מגיעים למקדש בו שוכן פסל בודהא עשוי כולו זהב .

ליד הפסל בתוך קופסא מכוסת זכוכית ישנם פיסות חומר (לרוב ובטעות אנו קוראים לזה חימר) .

לפני שש מאות שנים, נזירים אשר פחדו מהביזות של הבורמזים עטפו את הפסל המדהים הזה בחומר כדי שלא ימשוך תשומת לב.

לפני כמה עשרות שנים, בעת העברת הפסל ממקום למקום הוא עמד בגשם.

פיסות חומר נפלו ממנו ואחד הנזירים ראה משהו בוהק וזוהר מתוכו.

לאחר קילופו, הנזירים גילו דבר מדהים.

הפסל היה עשוי כולו מזהב.

כך גם אנחנו.

עלינו רק לקלף את הקליפות החיצוניות העשויות מרגשות עכורים של קינאה, שינאה, חמדנות, יהירות, נטרנות, גאווה, בורות ועוד.

בפנים, כולנו בודהות מזהב (המושג בודהא מתכוון לאדם שחווה את המציאות כפי שהיא והוא נטול רגשות שליליים לחלוטין).

לכולנו יש את היכולת לשרש (להוציא עם השורש) את כל הרגשות השליליים שלנו.

זה רק דורש זמן ותרגול.

אנו מוקפים בפרשיות רבות של שחיטות, אינוס, אלימות ועוד.

אבא שלי תמיד מצטט:"באין חזון יפרע העם".   (משלי כ"ט,18)

אז בואו ניצור חזון של דוגמא אישית אמיתית.

נוכל להוציא את האלימות מתוך החברה ע"י הוצאת הכעסים והשנאה מתוכנו.

זה מתחיל בהבנה שהכעס נובע מכך שאיננו מקבלים את מה שאנו רוצים.

אבל עלינו לזכות שגם אם נקבל את מה שאנו רוצים זה לא מבטיח אושר.

אחת הדרכים לאושר אמיתי הינה סיפוק מכל הדברים שיש לנו ולדעת שאנו לא תמיד נקבל את מה שאנו רוצים אבל תמיד נקבל את מה שאנו צריכים.

במקום להקים מלחמת אחים  בעקבות תוכנית ריאלטי מעוותת עצרו שניה להקשיב לשיר הבא:

http://www.youtube.com/watch?v=LYxu8BLAl3k

שירו בלב הללויה לכל הניסים שאנו יכולים לחולל בעזרת כוח רצוננו ליצור עולם טוב יותר.

http://www.youtube.com/watch?v=bsuXbkrA_AQ

הפסל הראשון במצגת הינו הבודהא מזהב מהסיפור.

http://www.youtube.com/watch?v=qrdzgXc3LwE

ולפרק האומנותי….

אריה בסול מג'ור של באך. אולי אחת מהיצירות המפורסמות ביותר.

לעצום עיניים לשים בפול ווליום

ולחשוב על כל הדברים הנפלאים שיש לנו.

על הבריאות, על המחסה (בית), על הבגדים, על האוכל.

יש לנו כל כך הרבה דברים שמאפשרים לנו לתרגל להיות אנשים טובים יותר.

רק צריך רצון לשבת ולתרגל ולהתרגל לחשיבה חיובית יותר.

http://www.youtube.com/watch?v=qOVwokQnV4M

וראו מה מה בובי מקפרין עושה  עם זה….

http://www.youtube.com/watch?v=slUW5IBVo_8

שבוע מקסים לכולם….

שנזכה לאהוב ולהיות אהובים….

פמה תופדהן

זהו פוסט מיולי 2009

מתבוססים בקיאנו ורוקנו אנו מנסים ללחלח זה את זה כדגים המוטלים מחוץ למעיינות יבשים.
מעיינות יבשים מכבוד עצמי וכבוד לאחר, יבשים ממוסר ודרך ארץ. מוטב היה לו היינו חוזרים לנהר הגדול.

כינוי המגיפה מתנוסס כדגל ענק בפנינו.

הרי התרחיש ידוע מראש: יהרגו כל כך הרבה חזירים.

המראות כולן נשברו בבית. אין איש טורח להיזכר במראהו.

אכן מגפת חזירים תוקפת אותנו זה תקופה ואין איש עושה דבר.

יכולים לספר לכם היטב על המגיפה הזאת חברים יקרים מסביבי.
ניצולת שואה שרומתה ע"י חברות סלולריות,
לוחם עז רוח שהמדינה מתחמקת מלשלם לו נכות צה"ל,
חברה שמשפחתה התרסקה לתוך רכב עמוס שתויים ושתויות,
רופאה שמותקפת בעבודתה,
עובדת סוציאלית שמקבלת שכר העלבה,
אישה שעבדה במפעל שנים רבות, במסירות אין קץ ולא קיבלה פיצויים כלשהם,
חקלאי שמוטרד ע"י מסוממי אפטר-פרטי,
נפגעות אונס שמבושרות על עונשי גיחוך לרוצחי נפשן,
עדה שלמה של יוצאי אתיופיה שלמרות צבעם הם עדיין שקופים.

מספיק להיות על הכבישים שעה אחת כדי לראות כיצד מגיפת החזירות אכן התפשטה ללא רחם והכתה בנו עד זוב דם.

ושוב פעם הש"ג. בחור אחד, סגור ומסוגר בבית חולים לניאדו, חשש לשפעת החזירים.

נו נו.

שיסגרו את כולנו.

שלכם

פמה