חמש הוראות צריך לקיים זה הרוצה להיות בודהיסט.
לפי הבודהיזם כל אדם שנולד לדת מסויימת חייב להמשיך ולהיות שייך לאותה דת עד סוף ימיו. זה גורל חייו.
הבודהיזם איננו בא במקום דת.

הבודהיזם איננו דת. הבודהיזם הנו דרך חיים. לפי הבודהיזם כולנו נולדים בודהיסטים שכן בודהיזם זה דרך הטבע,
וכך אם אנו בנים לטבע אנו בעצם בודהיסטים מהיוולדנו.

במזרח כל אדם אשר בוחר להיות בודהיסט חייב לקבל עליו את חמש ההוראות. אפשר להשוות את חמש ההוראות לעשרת הדיברות שלנו.

חמש ההוראות שייכות לפעולה נכונה, הנתיב הרביעי מתוך הדרך בעלת שמונת הנתיבים הנאצלת.

1. לא להרוג

   דבר ראשון אל תהרוג את עצמך. אל תעשה דבר שיוביל למותך אם במידי או דרך קיצור חייך (עישון, אלכוהול, מתח יתר, חוסר שינה ועוד)
   אל תהרוג אחרים והכוונה איננה רק לבני אדם אלא גם חיות וצמחים.
   אין להרוג חיות בכלל אלא אם כן אתה חייב את בשרן למחייתך ועל המאזניים תלויים חייך מול בשרן. אל תקטוף פירות או ירקות לפני שהם
   הבשילו והם ראויים לאכילה.

2. לא תגנוב

   מעבר להוראה המובנת מאליה של אי עשיית מעשה גניבה או שוד יש לזכור שגם כניסה למרחב אנרגטי של אדם ללא רשותו זה סוג של גניבה.
   כניסה לפרטיות של אדם דרך שאלות נוקבות וחודרות וכמו כן לחטט בבית של אחרים (להיכנס לחדר השינה לראות את הארון החדש) גם זאת סוג
   של גניבה.
   יש לכבד כל דבר שאיננו שלנו ולהשתדל לא להשאיל דברים מאחרים (ספרים, והמבין יבין…) כי זה פיתחת חטאת.

3. לא לדבר לשוא

   כמו הנתיב השלישי של הדרך הנאצלת בעלת שמונת הנתיבים, אנו נדרשים לא לרכל, לא לשקר, לא לשחרר מילים ללא בקרה . יש לשים לב למילים
   היוצאות מפינו. יש לדבר מילים של תמיכה, עידוד, טוב לב ואדיבות.

4. לא להפריז בקיום יחסי מין

   חכם סיני אמר ש"כאשר ישנים לבד זה יותר טוב ממאה מרקחות מחזקות".
   יתר פעילות מינית מחלישה את הגוף שלנו ואת פעולות המוח (תשאלו כל רופא סיני…).
   מלבד זאת דרך עשיית יחסי מין לא מבוקרים עם הרבה בני זוג אנו יכולים ליצור פגיעה רגשית-נפשית דרך יצירת ציפיות אצל בן הזוג
   שכן המין הנו בעל השפעה חזקה מעין כמוה על המצב הנפשי שלנו (כמה שפרויד בנה על זה).

5. לא לאבד את צלילות הדעת ע"י סמים

   עלינו להישאר ערים כל הזמן למתרחש סביבנו. איבוד התודעה הנקיה ע"י צריכת סמים על כל סוגיהם איננה מותרת ע"י הבודהיזם.
   אלכוהול הננו סם ושתיה לשוכרה הינה אסורה.
   יש לציין שבמזרח נהוג לשתות טינקטורות (מיצוי צמחי מרפא באלכוהול) ודבר זה הנו מותר כל עוד לא מגיעים לסף כלשהו של טשטוש תודעה.

במבט למעלה, לחמש ההוראות , ניתן להבין כמה קל לריצ'ארד גיר להיות בודהיסט.
כל מה שהוא צריך היה לעשות הינו לקבל עליו את חמש ההוראות, והנה הוא בודהיסט.

להיות אדם מוסרי וערכי זאת אחת הדרכים להגיע אל האושר ואל ההארה.
מוסר לפי הדרך הנאצלת בנוי מדיבור נכון, פעולה נכונה ודרך מחיה נכונה.

דיבור נכון (או הגיע הזמן להפסיק לרכל):

הנתיב השלישי של הדרך הנאצלת הינו דיבור נכון , הכוונה שיש לשמור על השפתיים, שרק שלושה דברים ייצאו מהן: מילים של עידוד, טוב לב ועזרה. מה גדול החטא כאשר אנו מבזבזים מילים ושולחים החוצה מהפה מילים לא טובות לב – מילים של ביקורת.
אין חוכמה היוצאת מוויכוח ולא אמת תצא ממחלוקת. תן למילים להיות מעטות ואדיבות; תבחר את מילותיך, ואל תדבר בקול רם ומתרברב.

לאו טסה הסיני כתב בפרק 81 ב-" טאו טה צ'ינג":

"מילים יפות אינן נכונות,
מילים נכונות אינן יפות,
החכם אינו צריך להוכיח את עמדתו,
זה שצריך להוכיח את עמדתו איננו חכם!".

אנו מבזבזים את חיינו בוויכוחי סרק מיותרים וחסרי טעם. ויכוחים אלו נובעים מה "אני" שרוצה לקבוע את מעמדו.

אנו פוגשים אנשים שמשתמשים באסרטיביות יתר ופעמים רבות אינם מרגישים שהם פוגעים בצד השני, ועל זה נאמר בבודהיזם ש "מי שמשתמש בלשונו כחרב יחתך מנשקו שלו".

מחיה נכונה (או פרנסה נכונה):

הנתיב החמישי של הדרך הנאצלת הינו מחיה נכונה. על הנתיב הרביעי אכתוב בטור הבא שכן הנתיב הרביעי, פעולה נכונה, ראוי לטור שלם.

שנת ישרים נאמרת על האדם הישר אשר יכול לישון בשקט. אדם ישר עובד בעבודה אשר איננה כרוכה בניצול אחרים לצורך פרנסתו, עבודה אשר איננה כרוכה בגרימת מוות וצער.

אין מותר לתלמיד החכם ללכת לעסקים מנוגדים לעקרונותיו, מכיוון שעקרונות אינם יכולים לעמוד כאשר הם מופרדים אחד מהשני.
אם הוא מאמין באי הריגה עליו להיכנס לעסק שאיננו קושר להריגה מכל צורה שהיא.
אם הוא אינו מאמין בזהב ובכסף, עליו להימנע מהשימוש בהם. אם הוא אינו מאמין במכירה וקניה, עליו להיכנס למקורות של פרנסה אשר נענים לנקודת ההשקפה של חייו.
אין אדם של אמת, ללא התייחסות לאמונותיו, הינו חזק מספיק כדי שיהיו לו שתי תקנות אחת לעסקו ואחת לביתו, אחת לשכנו ואחת לעצמו.
להיות בעל שתי תקנות זה להיות ללא תקנה כלל.

ולכן הכוונה בפרנסה נכונה, היא שכל אחד יבחר עבודה אשר הינה נכונה לעקרונות שהוא מחפש לפתח בעצמו.

כאשר מדברים על מחיה נכונה מדובר גם כיצד אנו חיים בביתנו ובסביבתנו.

הכוונה היא גם הדרך הנכונה לחיות, אוכל נכון, ביגוד נכון, סביבה נכונה, הרמוניה נכונה בבית ובעסק, כל אלו הינם הכרחיים לפני שהחוכמה יכולה להיוולד בתוך הנשמה, מכיוון שהחוכמה הינה פנינה יקרה ביותר ואין אחד היכול לשמור על האוצר רב הערך הזה ללא המאבק הגדול מכולם, זה לא קל להיות עקבי אבל רק אלו שהם עקביים יכולים לקוות להיות חכמים, מכיוון שעקביות וחוכמה הינן זהות.

לאחר שלמדנו שהאדם סובל, ולמדנו מדוע הוא סובל ואנו גם יודעים שאפשר להפסיק את הסבל הגיע הזמן לקבל את התרופה האמיתית. אותה תרופה שתעזור לנו להיפטר מה "אני" וההצמדות הבלתי פוסקת שלנו לחומר, ולמצבים גופניים-ריגשיים.

התרופה שהבודהה נתן לאנושות נקראת הדרך כפולת השמונה הנאצלת. דרך בעלת שמונה חלקים אשר עוקבים אחד אחר השני.

במאמר זה נדון בשני החלקים הראשונים של הדרך אמונה נכונה ושאיפה נכונה.

אמונה נכונה/ הבנה נכונה או מה קורה פה לעזאזל?

הבנה נכונה או אמונה נכונה מציינות את הצורך של האדם ל"קרוא" את המפה הקוסמית בצורה נכונה. זאת אומרת מה קורה פה לעזאזל?

נפש שרוצה להתקדם בעולם הזה חייבת להתייחס ולהבין את מקומה בין החיים הקטנים הפרטיים לבין החיים הענקיים הקוסמים.

העולם מלא באנשים מדוכאים, נוירוטים, אשר להם העולם נראה כעצוב; הוא מלא בשבורי לב, ואנשים מאוכזבים, הוא מלא בגברים ונשים אשר מרגישים שהחמיצו את חייהם, מוכנים להיכנע בקרב, מרגישים חלשים מדי להיאבק בדברים אשר נראים מחויבי המציאות.

במילים אחרות, העולם מלא באנשים עם נקודת ראות (השקפת עולם) לא בריאה.

אלו אשר פוגשים את צערם בסבלנות ואת בעיותיהם בקור רוח, אלו אשר רואים באכזבות משהו שיכול לדרבן אותם להשג גדול יותר – אלו הם בעלי נקודת ראות נכונה על החיים.

אמונה נכונה בעצמנו, אמונה נכונה ביצורים הנלווים לנו, נקודת ראות שהיא איננה לא חביבה, לא חטטנית לא מתערבת אבל לעולם בוטחת בניצחון הטוב, לעולם בעלת ברית כוחות הטוב – כך הינה נקודת הראות הנכונה, האמונה הנכונה.

שאיפה נכונה/ מחשבה נכונה

שאיפה נכונה, הכוונה שהדבר שאליו אנו שואפים הינו ראוי לנו. אלו אשר שואפים לחוכמה הגדולה, לטוב הנשגב, לחשיפה הנשגבת של טבעם ליחסים הקרובים בין החלקים של עצמם, לראיה הצלולה שהם לעולם יבחינו באמת דרך השקר, הקבוע דרך הלא קבוע, הנשגב דרך הפחות – אלו יש להם שאיפות נכונות.

אלו אשר שואפים לשלוט על עצמם, לתאם פעולה בין כשרונותיהם האישיים, לשחרר עצמם מהצמדויות, לחנך לחשוף, ולהאיר את אלו בתוכם – לאלו יש איפה נכונה.

אלו השואפים להיות עשירים , להיות נאהבים ע"י אנשים שהם אוהבים, לשלוט על אחרים, להיות נערצים ע"י אחרים – לאלו יש שאיפות מוטעות. מכיוון שהם מבקשים דברים אשר מביאים רק צער לאוחז בהם. שאיפה נכונה הינה החיפוש של האמת מעל הדברים כאשר החמלה היא הראשונה.

זה שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים כבר למדנו בפרק הראשון. למדנו בפרק השני שזה שאחראי לכל הסבל הזה הוא אני וה'אני'.

היום הולכים לרופא ומבקשים ממנו מרשם להפסקת הסבל, להפסקת התסכול.
זו לא חוכמה רק לקטר צריך גם לפעול.

האמת השלישית: האמת בדבר הפסקת הסבל

הפסקת הסבל תביא למצב של נירוואנה השקט המוחלט השקט האינסופי.

כדי להפסיק סבל צריך להפסיק דברים נוספים. אנו רוצים וצריכים להפסיק את מעגל הקארמה שלנו וזאת נוכל על ידי הפסקת התשוקות שלנו.

וויתור: על נזירות ובכלל.

הוויתור הינו חלק מתהליכים שאנו עוברים בדרכו להיפרד מהסבל.
אלו הרוצים להגיע להארה הנחשקת ולהפסיק את הסמסרה, גלגל החיים, יצטרכו לעשות ויתורים רבים.
נזיר מוותר על הכול: על רכוש, יחסים, הורים, כסף . לנזיר אין כלום מלבד קערת קיבוץ נדבות וגלימה צהובה/כתומה.
הנזיר אפילו בוחר לא להחזיק באוכל. נזיר חייב לאכול עד 10 בבוקר את ארוחת הבוקר שלו ואסור לו להחזיק באוכל לאחר מכן.

גם אנו יכולים לעשות וויתורים ללא צורך בהקצנה, אנו יכולים לוותר על:

ככל שאנו מוותרים יותר כך אנו מקרבים את עצמנו יותר לעבר הפסקת הסמסרה.
החברה הבודהיסטית מעריכה את הוויתור הגדול של הנזיר ורואים כזכות לתת בכל בוקר לנזיר את האוכל המגיע לו ועל ידי כך לתמוך בו.

הפסקת התשוקה:

אפשר לדמות את התשוקה לרעל המקנן בגוף ויוצר הפרעות ומוביל לקארמה רעה ושלילית. ככל שאני נכנע לתשוקה כך היא גדלה ומתעצמת.
הדבר שמונע מהתשוקה לעלות ולגאות הינו חיזוק כח הרצון, הריסון האתי, ומודעות.

התרבות המודרנית המתבססת על תרבות צריכה והקצנת גבולות תעמוד מנגד לפרקטיקה זאת. התרבות המודרנית מעודדת יצריות, חשיפת תשוקות ואי דחיית סיפוקים.
אבל מעבר לכך גם נוכל להעמיד מול פרקטיקת הפסקת התשוקה גם את הרצון שלנו להון, רכוש, יחסים, משפחה, מעמד וכו'.

לעולם אין אנו יכולים לחיות בשלווה כל עוד ממשיכה התשוקה לטרוד אותנו.

הנירוונה, זה לא שם של להקה?

הפסקת הסבל הינה הנירוואנה. מטרת תורת הבודהה היא שנבין זאת בעצמנו, לא כתאוריה פילוסופית אלא כחוויה בלתי-אמצעית, כמצב תודעתי הנבדל ממצב הערות הרגיל, כמו שערות נבדלת מחלימה.

הבודהה לא דיבר על הארה. הבודהה לא רצה שאנשים ינסו לאמץ את דרכו האישית. הוא ידע שברגע שהוא יספר איך הוא הגיע להארה אנשים יתרכזו בלשחזר את דרכו ולא לעשות את ה'עלית לרגל' הרוחנית לבד.

בדרשת הפרח, הבודהה בא להרצות בפני תלמידיו ובמקום להרצות רק החזיק פרח בידו. במשך שעות שתק עד שתלמיד אחד שלו החל צוחק.
התלמיד הבין את מה שהבודהה רצה להגיד. הבודהה לימד את ההארה דרך הפרח. אותו תלמיד נהיה ממשיך דרכו של הבודהה.

כל בוקר תסתכלו החוצה ותצחקו.
תצחקו כי אתם נוגעים בהארה באותו רגע. יותר הארה מזה לא תשיגו.

זו לא חוכמה גדולה להגיד שהמין האנושי סובל, יטענו אלו שיטענו. כל כך קל לנו להתחבר אל הסבל (ולפעמים קשה לנו ביותר להתחבר אל האושר והסיפוק).
אז מדוע אנו סובלים? בשאלה זאת אנו עוברים לאמת השניה של הבודהיזם.

האמת השניה : האמת בדבר מקור הסבל

בפרק הראשון כבר דיברנו על ארעיות או אי קביעות כמקור לסבל. ישנם דברים נוספים הגורמים לנו סבל.

בורות

הבודהה רואה את הסיבה למצבנו הקיומי ב 'אוידיה' (AVIDYA), בורות, כלומר תפישה מוטעית של מהוות המציאות:
'איני רואה מכשול אחר מלבד הבורות, שבגינה המין האנושי הולך וסובב כבר זמן רב מאד במעגלים'

הבורות נוצרת כאשר אנו יוצרים מושג שנקרא אני ולכן הפתרון לכך הוא ליצור מושג שנקרא 'אין אני'.

אין אני ANATTA

כולנו חיים את חיינו כשהאגו הוא במרכז, את גופינו אנו רואים כגבול החיצוני של עצמנו, ומתוך הרגל אנו מתייחסים אל מהות פנימית כלשהי של ה'אני' כאל מהות מתמשכת המלווה אותנו תדיר בכל מעשינו.

מבחינת הבודהה האני הזה אינו קיים אלא רק אשליה שאפשר לוותר עליה.
והתוצאה של ההזדהות עם תחושת קיום מצומצמת זו היא המוגבלות הכרונית שלנו והסבל.

הבודהה קרא לחרוג מתחושת האני המובחנת הזו ולחדור אל טבע קיומנו המותנה, המוגבל ע"י האגו, ולגלות את החירות הבלתי מוגבלת – הנירוונה.

אבל בדרך להימנע מיצירת 'אני' עלינו לזכור שאנו כובלים את עצמנו על ידי מעשים . מעשים הגוררים תגובות. המעגל הזה נמשך כל עוד אנו נצמדים לרצונות, לדברים חומריים בחיינו, להוויות שלנו, לאנשים סביבנו וכו'.

קארמה – חוק הסיבה והתוצאה:

רבים סבורים שפירושה של המילה קארמה הינו גורל. אין דבר רחוק מקארמה כמו גורל. פירוש המילה 'קארמה' הינו פעולה.
כאשר אנו מדברים על 'קארמה' אנו מדברים על חוק הפעולה והתוצאה. לכל מעשה שאנו עושים יש תוצאה. תוצאה העוקבת אחרי התצורה האנרגטית של המעשה.

כאשר אנו פוגעים באחרים אנו יכולים לצפות להיפגע חזרה. כאשר אנו עושים מעשים טובים, תחושות טובות ילוו והיקום יגמול בדרכיו. כאשר אנו פוגעים בגוף אנו נסבול ממחלות ומצוקה. הקארמה מדברת על אחריות מלאה על חיינו, זהו ההפך המוחלט מגורל. הקארמה תלויה אך ורק בדברים שעשינו.

הצמדות:

אנו מנסים להיצמד לדברים מסוימים כדי ליצור בטחון. אנו מנסים ליצור יציבות. כאשר אנו יודעים שדבר מסויים שלנו אנו יכולים להניח כביכול לחלק מתודעתנו לנוח. לפי התפיסה הבודהיסטית ככול שיש לך פחות כך תרגיש מאושר יותר שכן יש לך פחות דברים לדאוג להם או דברים שאתה רוצה.
אנו סובלים רבות כי אנו נצמדים לאנשים ומקווים שירגישו אלינו רגשות שאינן תחת שליטתנו. אנו נצמדים לעבודות, לרכוש, לתארים, לכבוד שנותנים לנו, לעבר ולהיסטוריה.
אחת הטראומות הגדולות ביותר הינה כאשר נשרף למישהו הבית. כל הזכרונות המתועדים הולכים , העבר נמחק לחלוטין. אז מי אני עכשיו?
מה הוא ערכי במקום שאין צריכים אנשים בעלי מקצוע כשלי?
עלינו לשחרר כל דבר אשר אנו חושבים שהוא שלנו. כל הדברים סביבינו הינם השאלות שלנו מן הטבע.

אם כל לסיכום מקור הסבל שלנו נובע מיצירת 'אני' שיכול להיצמד ולהיקשר לתחושות, חפצים ורגשות. אנו יוצרים פעולות ש'מסבכות' אותנו ללא סוף בתוצאות הפוגעות בנו ויוצרות בנו סבל.