טניס כמשל

אני אחד משחקני הטניס הטובים בארץ.

אני משחק טניס בצורה מעולה.

אני יודע שמי שיעמוד לידי בזמן שאני מתאמן על הקיר (יש קיר שעליו המתחילים מתאמנים) יגיד שהתנועות שלי מגושמות, שאני מפספס הרבה כדורים, שהרבה כדורים עפים לכל הכיוונים ובכלל אני נראה כמו מישהו שדבורים מנסות לעקוץ אותו והוא שולח גפיים לכל עבר.

לפני שלושים שנה נס ציונה הייתה מרכז לטניס בולט. בין אושיות הטניס בנס ציונה היו שלומק'ה, מנשק'ה, יאירק'ה (ז"ל), דניק'ה ופש. אני הבן של פש. ככה זה.

על איכויות הטניס הנפלאות  של אבי אי אפשר להתווכח וגם על זה שלא ירשתי שום כישורים ספורטיביים גם אי אפשר להתווכח (אלא אם כן יש תחרות בהכנת חמוצים אוזבקים).

עכשיו תשאלו הכיצד אני משחק טניס מעולה?

אני משחק. המשחק נועד להנאה. אנשים עובדים כדי שיהיה להם זמן איכות בו יוכלו לשחק.

המשחק הינו פעולה חסרת תכלית מלבד לגרום לנו הנאה , שימחה וסיפוק.

אז כאשר אני משחק אני נהנה מאד ולא משנה אם אני אפסיד מול כל דרדק אוחז מטקה.

אז אני משחק מעולה. אני נהנה מאד לרוץ אחרי הכדורים שעפים לכל הכיוונים וגם ללמוד בכל אימון דברים רבים עלי ועל הדרך בה אני מאמן את עצמי.

שמישהו לומד לנגן על גיטרה מאיזה רגע הוא מנגן על הגיטרה ולא רק לומד? (באנגלית אנו נגיד פליי – play  -  משחק)

המורה שלי לטאי צ'י, קיט, אמר שהדרך הטובה ביותר לדעת אם אתה עושה טאי צ'י כמו שצריך זה לבחון את מידת ההנאה שלך.

עכשיו לכמה תובנות מהאימון של היום.

אחת התובנות שיש לי מהאימון היא שאני חמדן. בתחילת התרגול שהייתי עומד ליד הקיר ומכה בכדורים שמחתי אם יכולתי לענות על הכדורים שהיו חוזרים. הייתי עומד בערך שלושה מטרים מהקיר. זה מאד קרוב.

עכשיו אני מנסה לעמוד הרבה יותר רחוק מכך ולהכות מכות חזקות שיפגעו בול בנקודות המצוירות על הקיר שאליהן המתאמן צריך לשאוף לפגוע.

בכל אימון אני מרגיש מסופק אם המכות חזקות יותר ומדויקות יותר.

 

זאת חמדנות ראויה לשמה. לפתע ההנאה שלי תלויה גם בהצלחה. תודעת הטירון נעלמה לה.

 

לגבי התובנה השנייה.

 

היום שני כדורים הלכו לעולם. אחד נתקע ברשת ארבעה מטרים מעל הראש שלי והשני עף לרחוב (השם יקום דמו).

נשארתי עם כדור אחד. ואז הרגשתי תחושה ניפלאה של "זה רק אני ואתה חביבי".

התחושה הזאת של "סוף המשחק" הייתה משחררת ולא מלחיצה. אם הכדור הזה היה אף הוא (עף הוא) מגיע לספירות עלינות היה תם המשחק. הפשטות הזאת בלשחק עם כדור אחד הייתה קסומה.

זה כמו אדם זקן שיודע שמה שנשאר זה מה שנשאר ואין צפי למתי הוא הולך לאבד את הכדור האחרון שלו אז כדאי ליהנות בכל רגע.

תודעת ה "כדור האחרון" באם היא תלווה אותנו נוכל להתרכז בחיים הללו בדברים החשובים באמת.

תחשבו כמה אנשים חשבו שיש להם עוד הרבה שנים לחיות ולא קמו למחר בבוקר?

גם אנחנו יכולים מחר לחזור לאימא אדמה.

כן, גם אם יש לנו תוכניות לשבוע הבא (לפחות).

אז בינתיים נתרכז ביותר לשחק ופחות להיות רציניים.

נתרכז בלאהוב ופחות לכעוס.

בלעזור ופחות לנצל.

אושר גדול

פמה תופדהן.

הוסף תגובה !

חדשות צ'י-חי